צילום ב-Raw - לא רק למקצוענים

כל מי שעוסק בצילום דיגיטלי מכיר את פורמט JPEG המשמש לשמירת קבצי צילומים. כמעט כל המצלמות הדיגיטליות מסוגלות לייצר קבצים בפורמט זה, והוא משמש כפורמט הבלעדי להדפסה בחנות הצילום השכונתית וכפורמט המקובל ביותר להעלאת קבצים לאינטרנט.

פורמט JPEG אינו הפורמט היחיד המשמש לצילום. המצלמות הדיגיטליות המקצועיות יותר - כמעט כל מצלמות ה-DSLR וחלק (לא גדול) ממצלמות הפוקט - מסוגלות גם ליצור קבצים בפורמט נוסף הנקרא Raw.

פורמט JPEG נפוץ יותר, מוכר יותר ובמקרים מסויימים נוח יותר לשימוש מפורמט Raw - אבל האם הוא הדרך הנכונה לצלם? התשובה חיובית - אם כל מה שאתם רוצים זה לקפוץ לחנות הצילום השכונתית ולהדפיס את הצילומים מהר ובלי להתאמץ (וגם בלי להתחשב בתוצאות). אם אתם רוצים להפיק תמונות באיכות גבוהה והמצלמה שלכם מאפשרת זאת - אתם חייבים לצלם ב-Raw (ואם המצלמה אינה מאפשרת, רוצו וקנו אחת שכן).

בואו נראה מדוע.

פורמט JPEG הומצא בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה במטרה אחת - להקטין את גודל הקובץ המשמש לשמירת תמונות בלי לפגוע יותר מדי באיכות התמונה. רכיבי הזיכרון שהיו בשימוש באותו זמן היו קטנים ויקרים, הקישור לאינטרנט היה איטי, יכולת העיבוד של המחשבים היתה מוגבלת והחיסכון בגודל הקובץ היה בעל חשיבות רבה.

קבצי JPEG סובלים מארבע מגבלות עיקריות:

• טווח עוצמת האור. חיישן המצלמה אינו מסוגל מלכתחילה לקלוט את כל טווח העוצמות (יחס בין אור לחושך) שהעין רואה. קבצי JPEG מקטינים את הטווח הזה עוד יותר ומגבילים מאוד את האפשרות לבצע תקיקוני חשיפה.
  
  
• מגוון הצבעים. קבצי JPEG רגילים מסוגלים לייצג פחות משליש ממספר הגוונים שהעין רואה והרבה פחות ממה שחיישן המצלמה מסוגל לקלוט.
  
  
• פירוט הצבעים. הצבעים שניתן בכל-זאת לכלול בקבצי JPEG מקודדים בשיטה המיועדת לחסוך מקום. פירוט הצבעים נמוך באופן משמעותי מזה שחיישן המצלמה קלט (בין 1.5% ל-6% בלבד) והוא מספיק אך ורק על-מנת להציג תמונה סבירה כל עוד היא אינה דורשת שינויים; הייצוג אינו מפורט מספיק על-מנת לאפשר עיבודים ותיקונים סבירים לתמונה.
  
  
• דחיסה "מאבדת נתונים". הגודל הקטן של קבצי JPEG מושג בעיקר על-ידי דחיסת התמונה באופן הגורם לאובדן פרטים ולהכנסת "רעשים" דיגיטליים שלא ניתן להימנע מהם. ככל שהדחיסה גדולה יותר כך איכות התמונה יורדת. יתרה מזאת - כל שמירה מחדש של התמונה גורמת לאובדן נוסף באיכות.

בתמונה הבאה מופיעים (בהגדלה) המקור הלא-דחוס בצד שמאל ותמונת ה-JPEG הדחוסה בצד ימין, כפי שהם מוצגים בתוכנת פוטושופ. למרות שהדחיסה הוגדרה כ"איכות גבוהה" ניתן להבחין בקלות ברעשים שנוספו בתמונה הימנית עקב הדחיסה.

הסנסור של המצלמה הדיגיטלית לא מצלם קבצי JPEG. כל מה שהוא יודע לעשות זה לקלוט אור וצבע ולהפוך אותם לאותות חשמליים. למעשה, אין דימיון גדול בין מה שהסנסור קולט לבין המבנה של קובץ JPEG ואפילו לא לדמות שהעין רואה. מי שהופך את האותות האלה לקבצי JPEG הוא המחשב המותקן במצלמה, והוא עושה לא מעט עבודה.

כאשר אתם מצלמים ב-JPEG ולוחצים על לחצן הצילום, מחשב המצלמה נכנס לפעולה ומבצע במהירות שורה של פעולות הנחלקות לשלושה שלבים:

• שורה של עיבודים, שינויים ושיפורים בתמונה על-מנת להתאים אותה להצגה.
  
  
• דחיסת התמונה המעובדת לפורמט JPEG.
  
  
• שמירת הקובץ הדחוס בכרטיס הזיכרון שבמצלמה.

להלן רשימה חלקית (ועדיין ארוכה) של הפעולות המבוצעות על-ידי מחשב המצלמה:

• צימצום עוצמות האור. טווח העוצמות שניתן לייצג בקבצי JPEG קטן יותר כאמור ממה שהחיישן קלט, ומחשב המצלמה מתעלם מעוצמות אור שאינן ניתנות לייצוג והופך אותן ללבן או לשחור.
  
  
• צימצום מגוון הצבעים. קבצי JPEG רגילים מסוגלים כאמור להציג פחות משליש ממגוון הצבעים שהעין רואה. החיישן של המצלמה קולט צבעים רבים יותר, ומחשב המצלמה "מצמצם" אותם על-ידי הפיכת צבעים שאינם ניתנים לייצוג לצבעים הקרובים ביותר שאפשר לכלול בקובץ.
  
  
• צימצום פירוט הצבעים. גם בתוך מגוון הצבעים הניתנים לייצוג, מספרם של הצבעים השונים הניתנים לקידוד בקובץ JPEG קטן יותר ממספר הצבעים שהסנסור קולט. מחשב המצלמה מבצע "צימצום" נוסף של הצבעים על-מנת לאפשר את קידוד הצבעים בקובץ.
  
  
• איזון בהירויות. העין שלנו מתייחסת לעוצמות האור בסקלה לוגריתמית (אור חזק פי 4 נראה לנו חזק פי 2). הסנסור רואה את האור בסקלה ישרה (ליניארית). מחשב המצלמה מבצע עיבוד מתימטי על הפיקסלים לשם העברת התמונה מסקאלה ליניארית ללוגריתמית.
  
  
• איזון לבן. הסנסור קולט את הצבעים השונים באופן זהה בכל תנאי התאורה. מחשב המצלמה משנה את הצבעים על-ידי עיבוד מתימטי לשם התאמתם לתאורה הסביבתית ("איזון לבן").
  
  
• הפחתת גרעיניות. התמונה הנקלטת בסנסור כוללת "גרעיניות" דיגיטלית. מחשב המצלמה מבצע עיבוד מתימטי על הפיקסלים על-מנת להפחית את הגרעיניות (גם אם אחר-כך יתווספו רעשים חדשים, מסוג אחר, בעת ההמרה ל-JPEG).
  
  
• שיפור חדות. תמונות רבות יכולות להיראות טוב יותר לאחר הפעלת פונקציה מתימטית המבצעת שיפור מלאכותי של החדות - ומחשב המצלמה מבצע זאת עבור כל התמונות.
  
  
• טיפול ברזולוציה. לסנסור יש רזולוציה קבועה; כל שינוי של הרזולוציה במצלמה הוא עיבוד מתימטי על הפיקסלים שנקלטו בסנסור.
  
  
• דחיסת התמונה. קובץ JPEG הוא כאמור קובץ שעבר דחיסה "מאבדת נתונים" להקטנת גודלו. השלב האחרון בעיבוד התמונה הוא ביצוע הדחיסה על-ידי מחשב המצלמה, תוך כדי הוספת רעשים דיגיטליים לתמונה.
  
  
• כתיבה לכרטיס הזיכרון. הקובץ שנכתב על-ידי מחשב המצלמה לכרטיס הזיכרון הוא קובץ ה_JPEG המעובד והדחוס. הנתונים המקוריים שנקלטו בסנסור של המצלמה - אבדו לעד ולא ניתן עוד להשתמש בהם.
  
  

האם המחשב של המצלמה עושה את זה רע? כן ולא.

מצד אחד, יצרני המצלמות אינם חוסכים במאמצים לשיפור יכולת העיבוד של המחשבים המותקנים במצלמות, ואיכותן של התמונות המעובדות על-ידי המצלמה היא לרוב סבירה או יותר מכך.

מצד שני, יכולת העיבוד של המחשבים המותקנים במצלמות חלשה יותר מזו שניתן לקבל משילוב של מחשב שולחני חזק ותוכנות עיבוד מקצועיות, וגם יכולת השליטה על העיבוד במצלמה אינה מתקרבת לזו שניתן להשיג במחשב רגיל.

אבל זה לא העיקר. הנקודה העיקרית היא שכאשר העיבוד ל-JPEG מתבצע במצלמה - התוצאה היא סופית. מה שנרשם בכרטיס הוא תוצאת העיבוד. הפרטים המקוריים שהסנסור קלט - והוא קלט הרבה יותר פרטים ממה שנכלל בקובץ הסופי - אבדו לנצח ולא ניתן לחזור אליהם.

נכון, גם את קבצי ה-JPEG שנוצרו במצלמה ניתן לעבד ברמה מסויימת, אבל לא ניתן לשחזר את מה שהסנסור קלט ומחשב המצלמה "זרק" - פרטים אלה פשוט אינם קיימים בקובץ.

פשוט מאוד: קובץ Raw הוא קובץ המכיל את כל הפרטים שהסנסור קלט, ללא שום עיבוד. העיבוד מתבצע בשלב מאוחר יותר, במחשב הביתי.

קובץ Raw אינו מכיל את כל הצבעים ואת כל פירוט הצבעים שהעין מסוגלת לראות, אבל הוא מכיל הרבה יותר צבעים מאשר ניתן לייצג בקובץ JPEG.

קובץ Raw גם איננו דחוס ולכן אין בו תופעה של "הפרעות" ועיוותים דיגיטליים.

בקובץ Raw אין משמעות למושגים כגון גודל תמונה, איכות תמונה, איזון לבן, ניקוי גרעיניות או שיפור חדות. כל הפעולות הללו מתבצעות בשלב מאוחר יותר, בעת העיבוד במחשב הביתי. עניין זה חשוב במיוחד משום שאיכות הצילום ב-Raw מושפעת משלושה פרמטרים בלבד - הרגישות, מהירות התריס ומפתח הצמצם: חזרה לימים הפשוטים של הצילום האנלוגי, בלי שנצטרך להקדיש (או לשכוח...) במהלך הצילום תשומת לב לפרטים נוספים שיסיחו את דעתנו.

קובץ Raw שלא עבר עיבוד לא ייראה טוב יותר - ואולי ייראה רע יותר - מקובץ JPEG שנוצר על-ידי מחשב המצלמה. הייתרון האמיתי של קובץ Raw מתבטא ביכולת העיבוד והעריכה לאחר הצילום. בקובץ Raw יש כל-כך הרבה יותר מידע צילומי מאשר בקובץ JPEG שאנו יכולים לתקן חשיפה, קונטרסט, צבעוניות ועוד בטווחים די גדולים בלי לפגוע באיכות התמונה.

שתי התמונות הבאות נראות דומות משום שהן צולמו בחשיפה נכונה ולא עברו שום עיבוד, ומשום שמסך המחשב אינו מסוגל להציג את מלוא התוכן של קובץ RAW והוא ממיר אותו זמנית לפורמט דמוי JPG לצורך הצגה:

הנה אותן תמונות בחשיפת יתר מוגזמת - ניתן כבר להבחין בהבדלים אך התמונות בהירות מדיי ולכן שתיהן מלכתחילה באיכות נמוכה:

והנה התמונות בחשיפת היתר לאחר שעברו הכהייה לרמת בהירות תקינה. תמונת ה-JPEG נהרסה לחלוטין משום שלא היו בה די פרטים, ואילו תמונת ה-Raw לא נפגעה כמעט למרות ההכהייה משום שהקובץ הכיל די פרטים על-מנת לאפשר את העיבוד:

קובץ Raw נראה אידיאלי, אך בכל-זאת יש בו כמה מגבלות:

• כל צילום חייב לעבור עיבוד במחשב. לא ניתן להוציא כרטיס עם צילומי Raw מהמצלמה ולהדפיס אותם מייד בחנות הצילום השכונתית. נכון, יש אפשרות לבצע עיבוד במקביל על כמה צילומים, אך את העבודה חייבים עדיין לעשות. אם מעוניינים בכל-זאת להדפיס את הצילומים בקלות וגם לאפשר עיבוד מלא לצילומים מסויימים, ניתן לרוב להורות למצלמה ליצור עבור כל צילום שני קבצים מקבילים - הן קובץ Raw והן קובץ JPEG (על חשבון נפח הקבצים וזמן הכתיבה לכרטיס).
  
  
• בניגוד ל-JPEG, פורמט Raw אינו סטנדרטי. לכל יצרן, לפעמים לכל מצלמה, יש פורמט Raw ייחודי. זו אינה בהכרח בעייה משום שתוכנות העיבוד תומכות בכל הפורמטים, כל עוד דואגים לשמור על מהדורה מעודכנת שלהן.
  
  
• קבצי Raw גדולים יותר מקבצי JPEG - פחות צילומים בכרטיס, ויש גם להתחשב במשך הזמן הנדרש לכתיבה לכרטיס (יש מצלמות שכותבות קבצי Raw באיטיות המהווה מגבלה).
  
  
• פורמט Raw אינו קיים בכל המצלמות. נכון לעכשיו, רוב מצלמות הפוקט (עדשה קבועה) אינן מאפשרות צילום ב-Raw.
  
  

עיבוד צילומי Raw דורש התקנת תוכנה מתאימה במחשב. מערכת ההפעלה אינה מאפשרת להציג ולעבד צילומי Raw.

קיימות שלוש דרכים עקרוניות לעיבוד צילומי Raw:

• התוכנות הייעודיות לעיבוד תמונה - בראש ובראשונה פוטושופ אך גם תוכנות אחרות - מכירות קבצי Raw ומאפשרות לטפל בהן כחלק מתהליך העיבוד הכולל.
  
  
• קיימות תוכנות ייעודיות המיועדות אך ורק לעיבודי Raw, כגון Raw Therapee.
  
  
• בכל מקרה, אין צורך לרכוש תוכנות עיבוד מיוחדות - כל מצלמה המאפשרת צילום Raw מגיעה עם תוכנה המאפשרת לקלוט את קבצי ה-Raw, לעבד אותם ולהסב אותם לפורמטים אחרים (כגון JPEG). איכותן של תוכנות אלו סבירה, אם כי התוכנות המסחריות מאפשרות לרוב קבלת תוצאות טובות יותר.
  
  

בסופו של תהליך העיבוד, אגב, יש להפיק קבצים בפורמט שונה מ-Raw - בהתאם למטרה לה ישמשו הצילומים. הדפסה בחנות הצילום השכונתית מחייבת עדיין קבצי JPEG (אם כי הם נוצרים בשלב הסופי ללא צורך בעיבוד נוסף ולכן המגבלות שלהם מורגשות פחות). העלאת קבצים לאינטרנט יכולה להתבצע בקבצי JPEG, או מוטב בקבצים באיכות גבוהה יותר כגון PNG. הפקת קבצים להדפסה מקצועית מתבצעת בהתאם לפורמט הנדרש במעבדה או בבית הדפוס.

צלמים מקצועיים - למעט צלמי עיתונות מסויימים שהזמן הוא מרכיב קריטי עבורם - מצלמים תמיד ב-Raw על-מנת לאפשר עיבוד מיטבי לצילומי.

אולם צילום ב-Raw אינו חייב להיות נחלתם של הצלמים המקצועיים בלבד. כל חובב רציני שאיכות התוצאה חשובה לו ויש לו אפשרות להקדיש זמן ללימוד ולעיבוד - מוטב לו שיזנח את קבצי ה-JPEG ויתחיל לצלם ב-Raw. נכון, קבצי JPEG קלים יותר לטיפול, אך מגבלות האיכות שלהם משמעותיות כל-כך שמי שהתנסו בצילומי Raw - לא יחזרו לעולם ל-JPEG.