איך לבחור מצלמה דיגיטלית, או: תשכחו ממגה-פיקסלים וזום

ניסיתם בזמן האחרון לחפש מצלמה באינטרנט? אם כן, בוודאי שמתם לב שהמצלמות מסווגות לרוב לפי שני קריטריונים עיקריים - מגה-פיקסלים וזום, וכמה שיותר - יותר עדיף.

הרבה אנשים שואלים אותי איזו מצלמה לקנות, וכמעט תמיד שני הנושאים האלה עולים די בהתחלה.

יש שתי סיבות מדוע מגה-פיקסלים וזום הפכו למרכז העניין, וכרגיל - שתיהן סיבות שיווקיות.

ראשית, סימפטום "הגודל כן קובע". טבע האדם, מה לעשות.

שנית, מצלמה דיגיטלית - גם כזו שעולה רק כמה מאות שקלים - היא מוצר מה-זה מסובך. היצרנים והמוכרים פשוט לא יכולים להיכנס להסברים טכנולוגיים מורכבים שאף אחד לא מבין, ובכל-זאת הם חייבים למכור, מה שאומר להציג ייתרון גם על-פני המתחרים וגם על-פני הדגמים הקודמים שלהם עצמם. אז מה עושים? מתרכזים במה שכולם מבינים. מתרכזים במספרים.

האמנם? האם באמת צריך לבחור מצלמה לפי שני הקריטריונים הנ"ל?

אז זהו שלא. או לא ממש.

השלב הראשון בבחירת מצלמה הוא לשאול את עצמכם ארבע שאלות בסיסיות:

• מה אתם עומדים לעשות עם הצעצוע החדש? רק לצלם אנשים, אירועים ומקומות שאתם רוצים לזכור, או שאתם מעוניינים לפתח את הצילום כתחביב וכאמנות?
  
  
• מי הבוס? האם המצלמה שלכם אמורה לתפוס פיקוח ולעשות עבורכם הכל בצורה אוטומטית - לכוון וללחוץ, גם אם התוצאה לפעמים בינונית - או שאתם מוכנים להקדיש זמן ללימוד עקרונות הצילום ולתיפעול מתוחכם יותר של המצלמה?
  
  
• עד כמה הגודל באמת קובע? האם תרצו להתסובב עם המצלמה בכיס בלי שאף אחד ישאל אתכם "האם זו מצלמה בכיס שלך", או אולי אתם מוכנים לקחת איתכם מצלמה גדולה ואיכותית יותר?
  
  
• מה היחסים שלכם עם מנהל הבנק? כמה אתם רוצים / יכולים לשלם? האם אתם מוכנים להסתכן בסימפטום של "לקנות פעמיים" או שאתם מוכנים לשלם כבר כעת על המצלמה האולטימטיבית?

כל המצלמות שאנחנו בני התמותה הרגילים קונים נחלקות לשני סוגים עיקריים ועוד סוג כלאיים אחד:

• מצלמות קומפקטיות (ידועות גם בשם Point and Shoot) - מצלמות קטנות, עם עדשה אינטגרלית ותיפעול אוטומטי. אתם אומרים למצלמה מה אתם מצלמים (או שלא), המצלמה קובעת עבורכם איך לצלם.
  
  
• מצלמות DSLR (ראשי תיבות של Digital Single Lens Reflex) - מצלמות גדולות יותר, עם עדשות מתחלפות ותיפעול אוטומטי או ידני. המצלמה יכולה לקבוע עבורכם איך לצלם אבל מאפשרת לכם גם שליטה ושינוי.
  
  
• מצלמות "דמויות DSLR" - פטנט שהפך די פופולרי בשנים האחרונות: מצלמות בגודל בינוני, עם עדשה אינטגרלית אך עם אפשרות לתיפעול ידני בדומה (לפחות בתיאוריה) למצלמות DSLR.

התמונה במצלמה דיגיטלית מורכבת ממיליוני נקודות זעירות הקרויות פיקסלים (נכון, אתם יודעים את זה). מספר המגה-פיקסלים הוא פשוט מספר מיליוני הנקודות. פעם המספרים היו קטנים, היום המצלמות מסוגלות לצלם תמונות של 10, 15 ואפילו 20 מגה-פיקסלים.

נפלא, לא ככה? האם לא עדיף כמה שיותר מגה-פיקסלים, שנקבל תמונה כמה שיותר חדה?

אז זהו שלא. או לא ממש. אולי להיפך.

בסופו של היום אתם הרי הולכים לעשות משהו עם התמונות שלכם. אז בואו נראה כמה מגה-פיקסלים צריך באמת כדי להציג או להדפיס תמונה:

• להצגה רגילה במחשב (רבע מסך, למשל באימייל או בדף אינטרנט) - 0.2 מגה-פיקסלים.
  
  
• להצגה במחשב במסך מלא – 0.8 מגה-פיקסלים.
  
  
• להדפסת גלוייה במעבדת צילום מקצועית בחדות מירבית - 2 מגה-פיקסלים.
  
  
• להדפסת תמונה בגודל A4 במדפסת או במעבדת צילום מקצועית - 8 מגה-פיקסלים (וגם אם תדפיסו ב-4 מגה-פיקסלים לא תרגישו שהתמונה לא חדה).

אם במצלמה שלכם יש יותר מגה-פיקסלים - הם פשוט הולכים לפח. אין בהם שום שימוש ושום טעם. מי שמציג או מדפיס את התמונה שלכם יקטין אותה לגודל המתאים לו ויתעלם באלגנטיות מכל שאר המגה-פיקסלים המרשימים ששילמתם עבורם במיטב כספכם.

מתי בכל-זאת צריך יותר מגה-פיקסלים? בשני מקרים. אם אתם מתכוונים לתלות את התמונה שלכם על קיר באיילון (מה שאסור ממילא) או אם צילמתם את דודה בלומה מרחוק ועכשיו אתם מעוניינים (מסיבות מובנות) להגדיל ולהדפיס רק את עקב הנעל שלה. בשני המקרים האלה, ורק בהם, אתם זקוקים לעודף של מגה-פיקסלים כדי לקבל די פרטים.

אז מה? למה לא לרכוש בכל-זאת מצלמה עם כמה שיותר מגה-פיקסלים, למקרה שדודה בלומה תופיע פתאום? אם לא יועיל לא יזיק, נכון?

אז זהו שלא. או לא ממש. אולי להיפך.

העניין הוא שככל שלמצלמה יש יותר מגה-פיקסלים כך האיכות הכללית של התמונה יורדת. תחשבו על זה. ככל שדוחסים יותר נקודות בשטח נתון כך הגודל של כל נקודה בודדת קטן יותר, ולא צריך תואר בפיזיקה גרעינית כדי להבין שחיישן אלקטרוני קטן מייצר אות חשמלי באיכות נמוכה יותר מחיישן גדול. הצבעים יהיו פחות טובים, הגרעיניות גבוהה יותר, הרגישות לאור נמוכה יותר.

(לפני שאתם מתנפלים עלי אני מבקש להבהיר - ההשוואה היא בין מצלמות שיוצרו בערך באותה תקופה. הטכנולוגיה מתפתחת כל הזמן, ונכון, מצלמות מודרניות עם הרבה מגה-פיקסלים טובות לא פחות - אולי יותר - ממצלמות "עתיקות" עם פחות מגה-פיקסלים).

עדשת המצלמה מאופיינת על-ידי מספר הקרוי "מרחק מוקד". בלי להיכנס להגדרות מדוייקות, המספר הזה (הנמדד במילימטרים) קובע את גודל השטח המצולם. ככל שמרחק המוקד גדול יותר כך השטח המצולם קטן יותר, מה שיוצר אשלייה אופטית של התקרבות (וגם עיוות של הפרספקטיבה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר).

לעדשות של פעם - ולעדשות המקצועיות של היום - יש מרחק מוקד קבוע. אבל רוב העדשות הנמכרות כיום הן עדשות זום המאפשרות לשנות באופן רצוף את מרחק המוקד ובכך לשנות את גודל השטח המצולם. המספר המאפיין עדשת זום הוא הטווח - היחס בין מרחק המוקד הגדול ביותר לקטן ביותר, למשל "זום כפול 5" או "זום כפול 20".

ברור שזום כפול 20 עדיף על זום כפול 5, לא ככה? האם טווח זום גדול יותר לא יאפשר לנו לצלם באופן ברור יותר עצמים קרובים וגם עצמים רחוקים?

אז זהו שלא. או לא ממש. אולי להיפך.

ראשית, ככל שטווח הזום גדול יותר כך האיכות האופטית של העדשה נמוכה יותר (הזכרתי כבר שהעדשות המקצועיות הן בכלל לא עדשות זום?). חדות התמונה יורדת, העיוות האופטי גדל והצבעוניות פחות מדוייקת. זו מגבלה פיזיקלית, עדשה בעלת טווח זום קטן תהיה תמיד איכותית יותר מעדשה דומה בעלת טווח זום גדול.

שנית, במרחק מוקד גבוה (המאפיין עדשות בעלות טווח זום גדול) רעידות היד של הצלם הופכות משמעותיות כל-כך שהסיכוי לקבל תמונה חדה במצלמה המוחזקת ביד יורד באופן משמעותי.

מתי בכל-זאת צריך זום ארוך? אם אתם מצלמים חיות טורפות שלא ממש כדאי להתקרב אליהן, או ציפורים עפות שלא ממש אפשר להתקרב אליהן, או שאתם חוקרים פרטיים החייבים לצלם בלי שירגישו. בכל מקרה אחר אל תשתמשו בזום - פשוט תעשו "זום רגליים", תתקרבו את הנושא המצולם ותקבלו תמונה איכותית בהרבה.

אחרי שירדנו מהיסטריית המגה-פיקסלים והזום, הנה כמה שיקולים עיקריים שכדאי בכל-זאת להביא בחשבון:

• עדשה רחבה. מה שחשוב בעדשה זה לא טווח הזום שלה אלא המספר הנמוך ביותר בזום, כלומר השטח הרחב ביותר שהיא מסוגלת לכסות. להתקרב אפשר תמיד - ברגל, בזום או במחשב לאחר הצילום - אבל נסו להתרחק כדי לתפוס את הבניין שמולכם כאשר יש מאחוריכם קיר.
  
  
• צמצם רחב. המונח "צמצם" הוא מספר המתייחס (ביחס הפוך) לקוטר העדשה. ככל שהקוטר גדול יותר (והמספר קטן יותר) כך חודר יותר אור למצלמה, מה שמאפשר לכם לצלם בתנאי תאורה קשים יותר ו/או ליצור תמונות מעניינות יותר.
  
  
• חיישן גדול. אמרתי כבר שככל שהחיישן גדול יותר כך התמונה איכותית יותר. לא תמיד יהיה לכם קל למצוא את הנתון הזה, היצרנים די מבליעים אותו והמוכרים לא תמיד יודעים, אבל הנה כלל אצבע - מצלמה קטנה מעידה על חיישן קטן ולהיפך. אגב, החיישנים במצלמות DSLR גדולים ואיכותיים יותר מאשר בסוגי המצלמות האחרים.
  
  
• מייצב תמונה. גם את זה כבר אמרתי: אחת הסיבות הנפוצות לתמונה מטושטשת היא רעידת היד של הצלם. אי אפשר למנוע את הרעידה הזו (לפחות לא כל עוד הצלם חי), אבל אפשר להפחית אותה על-ידי מייצב תמונה המזיז את העדשה בכיוון הפוך לתנועת היד.
  
  
• אחיזה ותיפעול. יש מצלמות בעלות מבנה פיזי ואופן תיפעול ההופכים את הצילום לחוויה, ומאידך יש לא מעט מצלמות מתסכלות - בעיקר כאלו עם המון פונקציות מיותרות שקשה להשתלט עליהן.
  
  
• זיהוי פנים הוא תכונה המאפשרת למצלמה לבצע מיקוד נכון בצילומי אנשים ולהפחית את מספר התמונות בהן דודה בלומה מטושטשת והעץ שמאחוריה חד כתער (מה שכנראה עדיף אגב).
  
  
• סרטי וידאו במצלמה רגילה יהיו לרוב באיכות נמוכה יותר מאשר סרטים שצולמו במצלמת וידאו ייעודית, אבל הנוחיות והמחיר משחקים תפקיד - אז כדאי לרכוש מצלמה המאפשרת לצלם גם וידאו באופן סביר.
  
  
• מסך גדול ובעל רזולוציה גבוהה עדיף על מסך קטן ובעל רזולוציה נמוכה, ותמיד עדיף לרכוש מצלמה שאפשר לצלם בה גם בשיטה הקלאסית של התבוננות בכוונת ולא רק במסך.

רוב השיקולים שהזכרתי נכונים לכל סוגי המצלמות. אם אתם מעוניינים במצלמת DSLR יהיה עליכם לקבל עוד כמה החלטות, למשל אילו עדשות לרכוש - ועדיף שתתייעצו עם מי שכבר התנסו במצלמות מסוג זה.

לא תצליחו לסחוט ממני, ולא משום שאינני יודע או אינני רוצה אלא משום שהתשובה תלוייה בכם. כל עוד אתם בוחרים במצלמה המיוצרת על-ידי חברה שזה עיסוקה (להבדיל ממצלמות סיניות אנונימיות), מה שאמור לקבוע הוא בעיקר דבר אחד - האם המצלמה עונה על מה שאתם רוצים לקבל ממנה. נסו לקרוא ביקורות, נסו ללמוד מניסיונם של אחרים, והעיקר - אל תתפתו לקחת חלק במלחמת המגה-פיקסלים והזום, את השיקולים האלה תשאירו לאזורים אחרים בחיים.