|
העין האנושית היא מכונה מופלאה. אנחנו מסוגלים להבחין בפרטים חשוכים ובפרטים
מוארים גם אם הבדלי עוצמת האור ביניהם גדולים מאוד, בשמש יוקדת או בלילה חשוך.
הטכנולוגיה, מה לעשות, לא מצליחה להגיע ליכולות כאלו. חיישן המצלמה הטוב ביותר
אינו מסוגל להתקרב ליחס הקונטרסט שהעין מסוגלת לקלוט. מסך המחשב או הטלוויזיה
נחותים עוד יותר, וכשמדפיסים על נייר מגיעים בכלל ליחס די מגוחך בין כהה לבהיר. גם
המבנה הפנימי של קבצי התמונות הסטנדרטיים נקבע בהתאם, כך שאפילו אילו היתה לנו
אפשרות לקלוט ולהציג תמונה שיש בה יחס גבוה יותר בין אור לחושך – לא היתה לנו דרך
לאחסן אותה.
המשמעות פשוטה: צילום סטנדרטי לעולם לא יוכל להציג את כל מה שאנחנו מסוגלים לראות
בעין. אזורים בהירים מדי ייצאו "שרופים", אזורים כהים ייצאו שחורים, ורק באמצע
נצליח להציג פרטים. הדבר בולט במיוחד בצילומי לילה, אבל גם בצילומי יום לא תמיד
אנחנו מסוגלים לקלוט, לאחסן, לעבד ולהציג את כל הפרטים שאנחנו רואים.
בדיוק לצורך זה יצרו את HDR. ראשי תיבות של High Dynamic Range. טכנולוגיה המסירה
את כל החסמים, מותחת את גבולות הצילום ומאפשרת לטפל בתמונות הכוללות את מלוא הטווח
האפשרי של עוצמות האור. בואו נלמד איך עושים את זה.
HDR על רגל אחת
על-מנת לצלם תמונות HDR, יש צורך קודם כל במבנה מיוחד של קובץ תמונה המסוגל לאחסן
את הטווח העצום של האורות והצללים. למי שמתעניין בפרטים, כל פיקסל נשמר בקובץ כזה
כמספר עם נקודה צפה ב-32 ביט - שיטה המאפשרת עד (בערך...)
100,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 (!) ערכים שונים לכל פיקסל.
המבנה הפנימי של הקובץ הוא דבר חשוב אבל לא מספיק. אנחנו זקוקים לעוד שני דברים -
להיות מסוגלים לצלם תמונות HDR ולהיות מסוגלים להציג אותן. אלא מה, הטכנולוגיה הקיימת היום לא
מאפשרת כאמור לא קליטה ולא הצגה, למרות שלמען ההגינות יש לציין כי מתבצעים פיתוחים
בתחום - אבל אנחנו הרי חסרי סבלנות ורוצים כאן ועכשיו.
אז מה עושים? פשוט מאוד. מרמים.
צריך לצלם HDR? המצלמה לא מאפשרת? אין בעייה. במקום לצלם תמונה אחת נצלם כמה
תמונות בחשיפות שונות, נחבר אותן יחד לקובץ HDR בודד ונקבל את צירוף האורות
והצללים מכל החשיפות.
צריך להציג HDR? המסך והנייר לא מאפשרים? אין בעייה. ניקח קובץ HDR (זה שהרכבנו
ממספר חשיפות), נצמצם בצורה מתוחכמת את הקונטרסט בתמונה, אמנם לא נצליח להציג
באופן מדוייק את כל טווח העוצמה של האור אבל בכל-זאת נצליח ליצור משהו שיש בו הרבה
יותר פרטים מאשר בצילום רגיל.
זו כל החוכמה של HDR. העבודה מתבצעת בשלושה שלבים:
-
מצלמים בכמה חשיפות.
-
מאחדים את הצילומים במחשב ומקבלים קובץ ש"כאילו" צולם בחיישן HDR.
-
מעבדים את הקובץ בתוכנה מיוחדת ומקבלים תמונה רגילה – מה שקוראים לפעמים LDR –
המציגה באופן הטוב ביותר (ולרוב גם באופן מעניין ביותר...) את מה שיש בקובץ
המקורי.
שני השלבים הראשונים הם די מכאניים. השלב השלישי הוא השלב המיוחד, אפשר לומר
היצירתי, בתהליך. את צימצום הקונטרסט אפשר לבצע בדי הרבה שיטות – כמה מהן במטרה
לייצר תמונה כמה שיותר ריאלית, אחרות במטרה לייצר תמונה כמה שיותר סוריאליסטית, כל
אחד על פי רצונו והעדפותיו.
עד כאן התיאוריה. הגיע הזמן לקפוץ למים. בואו נראה איך עושים את זה בפועל.
HDR שלב מקדים - תוכנה
כדי ליצור צילומי HDR אתם זקוקים לתוכנה מתאימה.
אפשר ליצור HDR בפוטושופ. הטיפול של פוטושופ ב-HDR די שמרני, לא תקבלו תמונות
"וואו", אבל מ י שיש לו - בהחלט שווה לנסות ולהתנסות.
אם ראיתם צילום HDR שגרם לכם להרים גבה, סביר שהוא בוצע באמצעות תוכנה בשם
Photomatix. היא מסוגלת לעשות דברים שאף, תוכנה אחרת לא יכולה. כל הצילומים
שאתם רואים כאן עובדו בפוטומטיקס.
יש גם חינמונים לטיפול ב-HDR, למשל
Picturenaut. תוכנה קטנה ונחמדה שלא מגיעה ליכולות של האחרים אבל גם לא עולה
כלום, אז למה לא לנסות.
אה, כן, אתם זקוקים גם למצלמה טובה - רצוי מאוד כזו שיודעת לצלם Raw - וגם חצובה
יציבה ושלט רחוק הם די פריטי חובה. למרות שבעצם אפשר ליצור קבצי HDR מכל מצלמה
ובלי שום ציוד נוסף, רק שהאיכות תהיה בהתאם.
HDR שלב א' - צילום
לא לגמרי טריוויאלי אבל גם לא מסובך, ברגע שמבינים מה צריך לעשות.
בוחרים אובייקט לצילום העונה על שני תנאים: יש בו טווח קונטרסט גדול בין אור לחושך
(צילום בלילה הוא נקודת התחלה טובה, גם צילום בתוך חדר חשוך עם חלון מואר) ואין בו
שום דבר זז. נוף זה בסדר כל עוד אין רוח, דומם זה בסדר, חיות ואנשים ממש לא.
מכוונים את המצלמה לצילום RAW. אי אפשר להפיק HDR סביר מ-JPG. אם אין ברירה אז אין
ברירה, אבל.
מכוונים את המצלמה ל-ISO הכי נמוך. זה הכרחי משום ש-HDR מגביר את הרעשים בתמונה
וחייבים להתחיל מהתמונות הנקיות ביותר שהמצלמה מאפשרת.
מכוונים את המצלמה לחשיפה ידנית (M). שום שיטת חשיפה אחרת לא מתאימה, כי אנחנו
הולכים לבצע שורה של חשיפות ידניות ולהתעלם לחלוטין ממדידת האור של המצלמה.
מניחים את המצלמה על חצובה יציבה ומחברים את השלט.
מפקסים את המצלמה ואז מעבירים לפוקוס ידני, כדי שהפוקוס לא ישתנה בין הצילומים.
ועכשיו לעבודה: מצלמים שורה של צילומים בקפיצות של 2 סטופים (או של סטופ אחד אם
מצלמים JPG). כמה שיותר צילומים – יותר טוב. בצילום הכהה ביותר אסור שיהיה אף אזור
"שרוף", בצילום הבהיר ביותר צריך עדיין לראות פרטים באזורים הכהים. את התמונות
מצלמים תוך שינוי מהירות התריס בלבד, לא נוגעים בשום פנים ואופן בצמצם כדי לא
לשנות את עומק השדה. מצלמים עם שלט רחוק. אם אין, רושמים לקנות אחד כזה בדחיפות
ובינתיים מצלמים תוך שימוש בפונקצייה של צילום עצמי. אם עובר משהו בתמונה –
מכונית, איש, כלב – מחכים שייצא מהפריים ורק אז מצלמים.
אפשר כאמור גם לנסות לצלם ביד. אפשר לנסות לצלם JPG. אפשר לנסות לצלם גם כשדברים
זזים בתמונה. התוצאות יכולות להיות "מעניינות", לא בטוח שתאהבו, אבל אם לא תנסו לא
תדעו.
HDR שלב ב' - מיזוג
כל התוכנות לטיפול ב-HDR כוללות שני שלבים - מיזוג ועיבוד.
שלב המיזוג לוקח את התמונות הנפרדות שצילמתם ויוצר מהן קובץ 32 ביט בפורמט HDR,
כדי שניתן יהיה לעבד אותו בהמשך.
השלב הזה הוא טכני ודי פשוט (עבורכם, לא עבור המחשב). בפוטושופ בוחרים
File->Automate->Merge to HDR. בפוטומטיקס בוחרים Generate HDR Image.
ב-Picturenaut בוחרים File->Generate HDRI. מסמנים את הקבצים מהם אנו מעוניינים
להרכיב את התמונה, מקבלים או משנים את ברירות המחדל (לעיין בעזרה!), וזהו, יוצאים
לדרך. שימו לב שהתהליך עלול לקחת זמן.
ייתכן שתרצו לבצע שינויים מסויימים בצילומים לפני שלב המיזוג, למשל תיקון איזון
לבן או יישור אופק. אם אתם עושים זאת, הקפידו על שני דברים. ראשית, בצעו בדיוק
אותם שינויים לכל הצילומים. שנית, שימרו את הצילומים בפורמט TIFF של 16 ביט, לא
בפורמט JPG, והשתמשו בקבצי ה-TIFF כקלט לשלב המיזוג.
HDR שלב ג' - עיבוד
מה שקיבלתם בשלב המיזוג הוא קובץ HDR שאין לכם מה לעשות איתו, והוא גם נראה קרוב
לוודאי איום ונורא. הסיבה פשוטה: המחשב שלכם אינו מסוגל להציג תמונות HDR. בכל רגע
נתון תוכלו לראות רק חלק קטן מאוד מהאינפורמציה שבקובץ, וזה לא מה שאתם רוצים.
בדיוק לשם כך נועד שלב העיבוד. בשלב הזה אתם (או המחשב, בהנחייתכם) לוקחים את
הנתונים הגולמיים שבקובץ ו"מכווצים" אותם לטווח עוצמות שהמחשב מסוגל להציג. הדרך
בה אתם עושים זאת היא השלב היצירתי. היא הקובעת כיצד תיראה התמונה הסופית.
ודווקא כאן אין אפשרות לעזור לכם יותר מדי. משום ששיטת העיבוד שונה מתמונה לתמונה,
בהתאם לנושא המצולם, לתאורה, לצבעוניות, לקונטרסט, לפרטים - ובעיקר בהתאם לאפקט
שאתם מבקשים להשיג. מה שאפשר להציע לכם זה רק "לשחק" עם התוכנה. לבחון את
האפשרויות, לשנות פרמטרים, לנסות עד אשר תקבלו את התוצאה הרצוייה.
איך עושים את זה?
בפוטושופ עליכם לבצע פעולה פשוטה אחת: Image->Mode->16-bit (או אם אתם
מתעקשים - Image->Mode->8-bit). כשתעשו זאת ייפתח חלון עם כמה אפשרויות.
לחצו על החץ שבראש החלון ובחרו Local Adaptation. עכשיו לחצו על החץ הכפול שבתחתית
החלון. ייפתח גרף עם היסטוגרמה המאפשר לכם לשנות את הפרמטרים של העיבוד, באופן די
דומה לפונקציית Curves הרגילה של פוטושופ. שחקו עם הגרף עד שתגיעו לתוצאה הרצוייה,
לחצו OK, וזהו - יש לכם תמונת HDR מעובדת. התעלמו אגב מכל השיטות האחרות שחלון
העיבוד מציע, הן לא ממש לעניין.
בפוטומטיקס לחצו על Tone Mapping (או בחרו באופציה זו מתפריט Process). ייפתח חלון
עם הרבה מאוד סליידרים. הישארו ב-Details Enhancer (ברירת המחדל), אל תבחרו ב-Tone
Compressor. שחקו עם הסליידרים, לימדו את התוכנה, היא תפתיע אתכם לטובה ברגע
שתבינו מי נגד מי.
ב-Picturenaut בחרו Image->Tone Mapping. ייפתח חלון עם ארבע שיטות עיבוד
שונות. נסו את כולן, שחקו עם הסליידרים וראו מה נותן את התוצאה הטובה ביותר.
זהו. אי אפשר כאמור לתת עצות מפורטות יותר, חייבים לשחק ולהתנסות, הנאה מובטחת.
הערה למתקדמים: בתנאים מסויימים אפשר לייצר תמונת HDR גם מקובץ RAW בודד, מה
שמאפשר גם צילום של נושאים בתנועה. לא קל, לא תמיד מצליח, אבל שווה בדיקה. פרטים
בגוגל (-: התמונה הבאה למשל נוצרה מקובץ RAW בודד והתוצאה די מרשימה.
|